כנס G-20 הנערך בימים אלה בצרפת עומד בסימן הניסיון להציל את הכלכלות המפותחות מקריסה. אף כי הפתרונות מוכרים וידועים, הרי שכל אחת מהמעורבות מנסה למשוך את השמיכה לצידה. ואולם אם לא ישכילו כל הצדדים להגיע לפתרון מוסכם, עלול המצב להמשיך ולהידרדר לקראת משבר
הסיבות למשבר הנוכחי
המשבר הנוכחי, תחילתו בגופים שונים ובנקים שלוו כסף רב מדיי. הכסף שלוו “תדלק” את המשך הצמיחה. משהפסיקו הלווים ללוות והמלווים חדלו להלוות נעצרה הצמיחה כליל. במקביל לאלה חלה מסיבות שונות עליה במחירי הסחורות והאנרגיה, שהפחיתה את השכר הריאלי במדינות המפותחות באחוזים רבים ואיתה את כוח הקנייה של הציבור.
בנוסף קיימת בעיית המדינות שיש להן עודפי סחר גדולים. הבולטת שבהן היא סין. עודפי הסחר בסין נוצרו כתוצאה ממדיניות שער החליפין שלה, השומרת על שער חליפין נמוך במתכוון. הדבר מעורר אי נחת במדינות רבות, שהתבטא בהצהרה של הנשיא אובמה על כך ש”סין חייבת להתבגר…” ולשנות את המדיניות. כנס G-20 נועד לנסות ולפתור את הבעיות הללו, כנס זה משקף אינטרסים של מדינות שונות, שאינם עולים בקנה אחד עם הפתרונות הנדרשים.
כנס G-20 – פתרונות אפשריים
פתרון אפשרי לבעיית גירעונות הסחר היא הטלת מכסי מגן. פיתרון כזה איננו רצוי ועלול להעמיק את המשבר. ימי עיון רבים בנושא כלכלה עסקו בפתרונות דומים שנקטו מדינות שונות בשנות השלושים של המאה הקודמת ודרדרו את הכלכלה העולמית אל סף מלחמה. פתרון אחר טמון בפתיחות יתר של כלכלות בעלות עודפי סחר גדולים ליבוא ממדינות גירעוניות, ובהן ארה”ב, על ידי הרחבת הכלכלה המקומית שלהן. פתרון נוסף אפשרי הוא סיוע שתיתן סין לחילוץ הכלכלות הצולעות באירופה. הסיוע כשלעצמו הוא חיובי, אבל סין עלולה להתנות אותו בדרישה שלא להתערב במדיניות שער החליפין שלה, מה שימשיך את תהליך צבירת עודפי הסחר שלה עצמה.
כל פתרון שיוצע או שיתקבל בתום כנס G-20 ישקף דבר אחד: תהליך הגלובליזציה המואץ הביא עימו תועלת אבל יחד עם זאת הפקיע מכל המדינות המפותחות את האפשרות לקבל החלטה עצמאית לחלוטין. כל החלטה במדינה חזקה יכולה להיות בעלת השפעה רבה במדינות רבות אחרות.
