.הבהרה חשובה:
אתר זה אינו אתר חדשות ואינו מתקשר לשום אתר חדשות,אין להתייחס לכתוב בו כאל
מידע חדשותי
הכתבות בו אינן נכונות ונכתבו כדי לשעשע את תושבי מדינת ישאל,אנו עושים כל
מאמץ כדי שתהנו במהלך שגרת יומכם מערכת האתר מאחלת לכם יום נפלא,מכל הלב
המאמר הבא נכתב באחד הפורומים ברחבי
האינטרנט,כתיבה נפלאה-תקדישו 2 דקות לקריאה
תודה לך נאסראלה
קודם כל, ברכות לבביות. הצלחת לאחד מדינה שהייתה קרועה מבפנים
בעקבות תהליך התנתקות כואב. בעוד אנחנו מתקוטטים - ימנים ושמאלנים,
דתיים וחילונים - באת והצלחת להשכין שלום בעם היהודי. עכשיו כולם
מאוחדים בשאיפה קדושה אחת: להחזיר את החיילים שלנו - ולפצפץ לך את
הצורה.
והאמת היא, שיח חסן, שאתה חייב לנו את הקידום שלך. אם תיזכר, הרי
שכוחותינו המהוללים הם ששיגרו מהאוויר את הטיל שקטע את הקריירה של
קודמך, עבאס מוסאווי, והביא לך את הקידום. אבל במחשבה לאחור, יא
סאחבי, זה לא היה הצעד הכי חכם בתולדותינו. אבל לא נורא, אפשר
ורצוי גם לתקן.
אני חייב להודות, שכשצפיתי במסיבת העיתונאים שלך אתמול בבירות,
הבנתי פתאום למה כל הצעירים בעולם הערבי מעריצים אותך. עומד בחור
בן ארבעים ומשהו, קצת מזיע, ובחיוך רחב מחזיק בביצים את הצבא החזק
ביותר במזרח התיכון. לא רע בשביל כוהן דת שיעי מלבנון הנידחת. אני
בטוח שגם העיתונאים הערבים ששתו בצמא את דבריך, חשו שהם נמצאים
בנוכחותה של מנהיגות של ממש.
אלא שטיבם של מנהיגים גדולים, שיח חסן, שהם תמיד רוצים צעד אחד
יותר מדי. יוליוס קיסר רצה להיות רק "טיפה" יותר דיקטאטור, היטלר
רצה רק עוד חזית אחת (עם רוסיה) - וחסן נסראללה רצה להוכיח שהוא
האדון לגורלם של כל מדוכאי המזרח התיכון. שיעים, פלסטינים - מה
שתרצו. והוא נפל קורבן באשליה של "קורי העכביש" שאותה רקם: הוא
האמין שהחולשה הישראלית היא תופעה מתחזקת, שאפשר לבנות עליה.
ואתה יודע מה? אולי אנחנו באמת קצת חלשים. אנחנו נורא אוהבים את
הילדים שלנו, ואת החיים. ונורא רוצים שקט, וחולמים על שלום.
ומקווים בכל יום מחדש שנצליח לפתור את הסכסוך בינינו לבין
הפלסטינים והעולם הערבי. ואפילו אם אנחנו טועים, כמו במקרה
ההתנתקות מעזה - הרי שאפשר לקוות שהמטרה הייתה טובה.
אבל החולשה הזו נוטה להסתיים כאשר מישהו מעמיד אותנו במבחן רציני.
זה קרה כמה פעמים בהיסטוריה הקצרה של המדינה הזו. בתקופת ההמתנה של
67', במבצע אנטבה שהביא לשיאו את גל חטיפות המטוסים - ובמלחמת
הטרור של שנות ה-2000. וכשזה קורה, הישראלים רואים רק אדום
בעיניים. וזה לא משנה מי הם ואיפה הם גרים. הם יודעים שהגענו אל
הסף.
כי זו ככלות הכול הנקודה, מר נסראללה. לנו אין לאיפה ללכת.
וכשמישהו דוחף אותנו יותר מדי, אנחנו דוחפים בחזרה. וחזק. וזה
שיעור שכנראה צריך ללמד כל דור מחדש, גם אצלכם וגם אצלנו. ואז אולי
תבינו שלקרוא לנו קופים וחזירים זה משהו אחד, אבל להעמיד בסכנה את
קיומנו וחיינו זה משהו אחר. וגם אנחנו, מצידנו, נבין שלא כל דבר
אפשר לפתור באמצעות כוח (אבל לא ממש רע שלצד שלנו יש יותר כוח מאשר
לצד השני...).
.אני מקווה שהצלחתי להאיר את עיניך באשר לטיבה של החברה הישראלית.
השיעורים הבאים יועברו, מן הסתם, מהאוויר
